ניתוח מקרה של חרדה: האם לשלוח את הילד לטיול שנתי? כאשר ברקע מצב בטחוני לא יציב : בראי שיטת LICBT .
" זה לא רק הוא גם אני מפחדת לשלוח אותו!" כך אמרה לי האם בשיחת הטלפון שלי עימה..
חרדה היא רגש אנושי טבעי, אך כאשר היא נמשכת ומקבלת ממדים, שאינם מותאמים למציאות, היא עלולה להשפיע לא רק על האדם עצמו אלא גם על סביבתו הקרובה – ובפרט על ילדיו. במסגרת עבודתי כמחנכת כיתה וגם כמטפלת רב תחומית בדגש על שיטת LICBT פגשתי שניים מתלמידיי בכיתה ז', שהתמודדו עם קשיי חרדה לקראת היציאה לטיול השנתי. המקרה של ההימנעות לצאת לטיול מדגים כיצד חרדה הורית גם לאור מצבים ביטחוניים חיצוניים משתלבת עם חרדות אישיות של ילדים, וכיצד כלים טיפוליים ממוקדים יכולים לסייע להתמודדות עם המצב ולקידום תנועה של שינוי והתפתחות .
המקרה
התלמיד הראשון ביטא חששות כבדים הנובעים מהמצב הביטחוני. התברר, כי מראש הוריו לא שילמו בתחילת השנה בעבור הטיול בשל חרדה של הנער שקבלה גיבוי והעצמה מחרדת הוריו. המסרים הסמויים והגלויים שהילד קלט מהבית העבירו תחושת סכנה מתמשכת, שהעמיקה את פחדיו. מראש מתחילת השנה הנער לא העלה על דעתו יציאה לטיול השנתי. הדלת התודעתית הייתה סגורה. התלמיד השני חשש אמנם מהמצב הביטחוני, אך החרדה שלו הופיעה גם בהקשרים אחרים של שינוי מקום לינה, הרגלי אכילה שונים, וקשיים בהירדמות באופן כללי גם בבית. בשני המקרים ניכרה השפעה ישירה של הסביבה הקרובה – ההורים במקרה הראשון, והרגלי היומיום והמוכר במקרה השני. גם בארוע הרגלי לינה מסויימים וספציפיים מאוד, ניכר, כי יש קונצנזוס בבית לגבי הקשיים וקבלת המצב כגמור ומנוי ללא אפשרות להתנסות בדרך שתאפשר חוויה מיטיבה חדשה.
התהליך הקוגנטיבי-רגשי-טיפולי
בגישה של LICBT המטרה היא להציע התערבות ממוקדת, מעשית וברת-יישום, תוך שימוש בכלים קוגניטיביים־התנהגותיים פשוטים אך יעילים. קיימתי מספר שיחות הן עם התלמידים והן עם הוריהם.
- נרמול החרדה – הסברתי להורים ולילדים שתחושת פחד לפני יציאה מאזור הנוחות היא טבעית, וכי החרדה כשלעצמה אינה מסוכנת. עצם ההבנה שהתחושות הללו "נורמליות" ולגיטימיות הורידה במעט מהעוצמה שלהן.
- זיהוי מחשבות אוטומטיות – עם כל תלמיד מיפינו את המחשבות המרכזיות המייצרות חרדה. אצל הילד הראשון עלו מחשבות על פגיעה ביטחונית קרובה, תחושה של חוסר אונים ואצל התלמיד השני עלו מחשבות כמו "לא אצליח להירדם" או "לא יהיה לי משהו שאני אוהב לאכול".
- ציור מטרות עתידיות – בשיחה משותפת יצרנו יחד דימוי של "טיול מיטבי": איך ייראה היום, אילו חוויות חיוביות עשויות להתרחש, ומה כל אחד מהם ירצה לזכור בסוף החוויה. התהליך איפשר להזיז את הפוקוס מהפחד אל עבר התמונה הרצויה. בנוסף יצרנו אפשרויות לעוגנים מתאימים שיסייעו עם תחושת חוסר האונים והחרדה. לדוגמה- הנער שמתקשה לאכול בחוץ יצטרף לצוות , שמכין את ארוחת הערב יסייע, יעזור לשמור על הניקיון והסדר ויהיה שותף פעיל, החשש מלחינה בכל מקום, פתרון- מיקום שק השינה לא בקצוות המאהל אלא יותר במרכז.
- תרגול מיינדפולנס – הילדים תרגלו נשימות מודעות ותרגילי נוכחות פשוטים. המיומנות הזו נתנה להם תחושת שליטה פנימית ויכולת להרגיע את עצמם בזמן עליית חרדה.
- הטיול השנתי כחשיפה מדורגת: הצעתי להורים שהילד/ים יצטרפו לטיול ואם יתעורר קושי גדול ומצוקה הם יגיעו לאסוף את הילדים בערב או בכל שלב אחר. הביטחון יקנה לילדים מרווח נשימה ויצירת תחושת ביטחון לטובת הבחינה של עצמם בתהליך. כל חלק מהיום שעובר בזמן הטיול נזקף כהצלחה שיש לחגוג אותה. ההורים הסכימו. כמובן שזו חשיפה שאינה מיטבית ומדורגת. בנתונים הקיימים זו האפשרות שעלתה וייצרה בעבורם תחושת ביטחון.
התוצאה
בסיום התהליך, אחד התלמידים הצליח להיעזר בכלים, הנער והוריו שהיו שותפים בתהליך התגבר על החששות ויצא לטיול. השני, על אף ההתקדמות הרבה , בחר שלא להצטרף הפעם. גם זו תוצאה לגיטימית: המטרה היא "לא לכפות השתתפות", אלא להעניק לילד תחושת שליטה, כך שההחלטה שלו והיא תבוא ממקום מודע ולא מתוך הצפה חרדתית.
מסקנות טיפוליות
המקרה מדגים מספר עקרונות חשובים:
- חרדה הורית מדבקת – כאשר הורה מתנהל בחרדה מתמדת, הילד מאמץ את הדפוס, לעיתים מבלי להבין זאת. לכן, עבודה עם ההורים חשובה לא פחות מהעבודה עם הילדים. דווקא האם של הנער שלא יצא לטיול הבינה על עצמה, כי החרדה שלה חוסמת את התפתחות בנה והיא עצמה מעצימה את החרדה שלו באמצעות שרטוט תרחישים מרתיעים.
- שינוי הרגלים כגורם חרדתי – מעבר זמני להרגלי שינה ואכילה שונים עלול לעורר קושי ניכר. הכנה מקדימה, שיח על גמישות ואימון מנטלי יכולים לצמצם את הפער.
- הקשר ביטחוני – בחברה הישראלית, המצב הביטחוני מהווה בסיס רחב לחרדות. מתן כלים קוגניטיביים־התנהגותיים מאפשר לילדים להפריד בין סיכוי אמיתי לסכנה בנוסף מתן כלים והכנה רגשית ומנטאלית מסייעים בהתמודדות ויציאה ממצב של חוסר אונים לארועים-תגובות-פעולות.
- העצמת תחושת הבחירה – כאשר ילד מרגיש שיש לו שליטה על ההחלטות, גם אם בוחר להימנע, החרדה מתמתנת וההתנסות העתידית עשויה להיות קלה יותר. הנער שבחר לא לצאת לטיול אמר לי שהחרדה שלו ירדה מ: 100% ל- 40% , עוד הוסיף בביטחון, כי נראה לו שבשנת הלימודים הבאה ירצה לצאת לטיול השנתי, וכך היה הנער יצא לגיחה של יומיים. לא היה לו פשוט, הוא נרדם מאוד מוקדם, התעורר באמצע הלילה והיה לו קשה להירדם, אך הוא גם חווה חוויות נהדרות, היה שותף פעיל וחווה הצלחות.
לסיכום
LICBT מציעה מענה ממוקד ופרקטי למצבי חרדה של ילדים והוריהם: נרמול, זיהוי מחשבות, רגשות, שיום המחשבות והרגשות, מדרג חשיפות, הצבת מטרות חיוביות וכלי ויסות פשוטים. השילוב הזה מפחית הימנעויות ומסייע לבנות בהדרגה חוויות של הצלחה – גם במצבים של שינוי דפוסים והרגלים, כמו למשל יציאה לטיול גם במצבים של אי־ודאות ביטחונית.
אגב.. התלמיד שיצא לטיול חווה את היציאה כהצלחה כבירה, העצמה אישית, בטיפוס על אחד ההרים בדרום סייע לחבריו. אני מאמינה שעבר טרנספורמציה של ממש!
כתבה איריס מוסקוביץ מורה ומחנכת כיתה, מטפלת בשיטת licbt , מאמנת לילדים עם הפרעות קשב, מאמנת זוגית וקבוצתית, מטפלת זוגית, מטפלת בהיליניג, רייקי, מנחת סדנאות מיינדפולנס, פרחי באך במסלולי הכשרת מטפלים.
פורסם במגזין למטפלים licbt
